שד"ל על בראשית ט׳:ה׳

5 ואך את דמכם לנפשותיכם: דמכם שהוא דם נפשותיכם שהנפש תלויה בו, אדרשהו לאסור הריגת האדם ולהוציא דם האברים שאין הנפש תלויה בו רמב"ן.

6 מיד כל חיה אדרשנו: אני אנקום דמו מן החיה ואפיל אותה בידכם ותמיתוה, וכמו שפירש אח"כ שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וזה נאמר כדי לעשות ק"ו לאדם השופך דם אחיו.

7 מיד איש אחיו: כמו מאמר מוסגר ואינו אלא להוסיף כח energia לענין הצווי, מיד האדם אדרוש את נפש האדם, מיד האדם שהוא איש אחיו, איש כמוהו, ולא חמל עליו; ק"ו מן החיה, אם מיד כל חיה אדרוש דם האדם, כל שכן מן האדם שהוא אחיו, וכמוהו ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו ויקרא כ' י', ועיין למעלה א' כז'. ורבותינו דרשו בבא קמא צ"א ע"ב בהורג את עצמו, דמכם מנפשותיכם אדרוש; והנה מלבד שאין כתוב מנפשותיכם אלא לנפשותיכם, הנה לא יהיה לו יחס וקשר עם מיד כל חיה אדרשנו: ורנ"ה וייזל הוציא הכתוב ממשמעו ופירש מיד כל חיה מיד הנשמה החיה לנצח, ולפי זה מה טעם כל? והיל"ל מיד חיתכם אדרשנו.